תחומי עיסוק > צוואות וירושות

"הצוואה היא מסמך מיוחד במינו. היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות, ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי לבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו - והראשונה שאחרי מותו..." דברים אלה נאמרו על ידי בית המשפט העליון, והם מהווים אבן דרך בבואנו לנסח צוואה בצד אחד, או להתנגד לה במקרה אחר.  

צוואה תהא תקפה אם נעשתה בנקודת זמן בה ידע המצווה להבחין בטיבה, אף אם לפני או אחרי כן השתנה מצבו. הנטל להוכחת קיומה של צוואה שלא נעשתה מתוך רצון חופשי, מוטל על מי שטוען לקיומה. כמות ההוכחה הנדרשת גבוהה מאד. אין די בהעלאת ספקות גרידא בהעדר פגם צורני בצוואה. מי שמבקש לבטל צואה נזקק להשקעה משפטית ראייתית גבוהה מאד. אין די בהשערות יש להוכיח בהוכחות משמעותיות לקיומו של תנאי כלשהו המבטל את הוראות הצוואה כולן או חלקן.

חוק הירושה קובע עילות לביטול צוואה מחמת השפעות חיצוניות שפוגמות ברצון המצווה, ונוקב בעילת תרמית, הטעיה והשפעה בלתי הוגנת. בית המשפט העליון קבע מבחנים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואותה יש להחיל על כל מקרה לגופו.

בהתאם לחוק הירושה, אדם רשאי להעניק מתנה במהלך חייו אך אין הוא רשאי להתחייב במתן מתנה לאחר מותו. האפשרות היחידה העומדת בפני אדם להסדרת ירושתו לאחר מותו שלא על פי החלוקה שקובע הדין, היא באמצעות צוואה, באחת מהדרכים הקבועות בחוק.

שותפות בחשבון בנק אינו מהווה תחליף לצוואה וזאת אף אם הטופס כולל סעיף מסוג "סעיף אריכות ימים". לכן לצירוף לחשבון בנק שמטרתו הענקת כספי החשבון לשותף רק לאחר פטירת השותף האחר אין תוקף. אבל יש להבחין בין חשבון בנק שנפתח מלכתחילה במשותף בין שני שותפים או יותר, לבין צירוף השותף מאוחר יותר. בראשון, הכספים בחשבון הם בבעלות המשותפת של כל השותפים, אלא אם הוכח ההיפך. במקרה השני, בכדי שמחצית הכספים תעבור לשותף המצטרף ללא תמורה מצידו, יש להוכיח קיומה של מתנה על פי חוק המתנה. למעט בכל הנוגע לבעל ואישה, ביניהם קיימת בדרך כלל – בשני סוגי החשבונות שתוארו לעיל – חזקה שהבעלות הופכת למשותפת מרגע ההצטרפות, אך לא בכל הנוגע לאחרים.

בהתאם לפסיקה, כאשר עסקינן בחשבון אשר לאחר פתיחתו צורף אליו שותף, ופותח החשבון נפטר – על מנת שנראה בשותף המצטרף כמקבל מתנה, יש להוכיח את גמירות הדעת האמורה להענקת המתנה למצטרף לאלתר – מרגע הענקת המתנה, ולא לאחר המוות. היינו, מדובר בשני תנאים. האחד – הוכחת כוונה לתת: גמירות דעת להעניק מתנה. האחר – הוכחת העיתוי למתן המתנה: טרם המוות ולא לאחריו. הנטל להוכיח את שני התנאים הוא נטל הוכחה כבד ומוגבר ועל הטוען למתנה לאלתר לבסס זאת בראיות ברורות חיצוניות וחד משמעיות. אי הודאות המתעורר במקרה דנא מביא לכך שהוא אינו עומד במבחן של הוכחה ברורה וחד משמעית להענקת מתנה בחיים ולא לאחר המוות.

משרדנו הצליח לדחות התנגדות לצוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ואף הצליח לבטל צוואה מאותו טעם עצמו.